facebook הצטרפו לאיגוד פנסיה מיוחדת לבמאים פריסת מס לבמאים האמנה למניעת הטרדות מיניות בתעשייה




קרנות מענקים מכרזים ומלגות

המדריך ליוצר המתחיל - חלק ג′: עשרת הדיברות לתסריטאי ע"פ דוד ליפקינד

עשרת הדיברות של דוד ליפקינד לתסריטאי המגיש לקרן, כיצד להקל על קורא התסריט


מאת:    15/07/2008

מאת: עינת פרנבך, תסריטאית  15/07/2008

קשה לקרוא תסריט! כיצד להקל על הקורא?

1.פורמט

   ברגע שמקבלים תסריט, אתה קודם כל רואה אותו, מעריך כמה דפים הוא, כמה דקות. למה הפורמט
   חשוב?

   משום שבתסריט שכתוב נכון, העין באופן אוטומטי יודעת שאם היא מתחילה בתחילת השורה זה תאור,
   אם היא מתחילה באמצע זה דיאלוג וכך הלאה. העין קופצת למקומות האלה. לכן הכל חייב להיות מיושר
   לימין ולא ממורכז. ברגע שאתה מסתכל על דף התסריט אתה גם מקבל איזה שהוא רושם: זה סרט עם 
   הרבה דיאלוגים, זה סרט עם הרבה תיאורים. כלומר, יש יותר תמונה. דברים שהדף משדר לקורא
   שאנחנו לא מודעים להם. מעבר לזה, ברגע שאין פורמט, התסריט הוא על 30 עמודים ואתה אומר: רק
   רגע, זה פיצ'ר, זה לא פיצ'ר? יש פה מספיק חומר? לכן נורא חשוב הפורמט. הוא בעיניי כמעט סוד
   ההצלחה.אם אתה מקבל תסריט של 130 עמוד, כבר אתה אנטי התסריט משום שאתה יודע שתסריט
   צריך להיות 80% מהסרט ומי שכותב 130 עמוד הוא קשקשן.

   כדי לנטרל את העיניין הזה, יש לך את העמוד הראשון של התסריט שהוא נורא חשוב. אם יש לך תסריט
   של יותר מ-95 עמוד כתוב: סרט באורך של 130 דקות ואז אתה מנטרל את הגישה השלילית, כי הקורא
   מבין שזה מכוון, שיש לך מה להגיד ב- 130 דקות.

   דף תסריט צריך להיות נקי לחלוטין כי נורא קשה לקרוא תסריט. כיצד להקל על הקורא? העין מתחילה
   לסרוק משמאל לימין ומלמעלה עד למטה. ברגע שיש בראש הדף מעבר למספר העמוד עוד משהו, זה
   עוד משהו שהעין צריכה להסתכל עליו. 80 עמודים זה 80 סימנים. זאת אומרת כל הקווים, כל דבר שהוא
   מיותר להעיף החוצה ולהשאיר אותו הכי נקי שאפשר כי הקורא שלנו לא קורא תסריט אחד, הוא קורא
   15. זה מעיק, זה מעייף את הקורא.

2.מקצרים רק לתיאורים הכרחיים

   מי שרוצה לכתוב סצנה של מישהו שנכנס אליי לחדר והדלת סגורה, אז הוא כותב: "מתקרב לדלת, לוחץ
   על הידית, מסובב אותה ופותח את הדלת". צריך לכתוב פשוט:
   "נכנס לחדר". אם הוא נכנס דרך החלון זה סיפור אחר אבל מי שנכנס דרך הדלת צריך לתאר את כל
   הפעולות שכולם יודעים?

   צריך לעבור על תסריט ולמחוק את האינפורמציה המיותרת שעל הדף. זה הופך את התסריט ליותר
   מעניין  כי ברגע שאתה כותב: "נכנס בדלת" אז לכל אחד יש את הכניסה שלו. תן לקורא לדמיין את  
   העולם שאתה רוצה להעביר. אנשים כותבים את צבע העיניים של הדמות שלהם. בולשיט. אתה הרי
   יודע שעושים קאסטנג לשחקן ואם אתה רוצה שלשחקנית שלך תהיינה עיניים ירוקות ויש לה עיניים
   חומות אך היא שחקנית מצויינת, לא יבחרו אותה בגלל זה? מקסימום ישימו לה עדשות. למה חשוב לך
   שיהיו לה עיניים ירוקות? אלא אם כן יש לזה משמעות חשובה. אחרת, בשביל מה לכתוב את זה?

   מתארים את התלבושות של הדמויות. ב"ביקור התזמורת" חלק מההצלחה זו המלבישה. בתסריט אין
   שום אזכור לאיך שהתלבושת נראית. מספיק לכתוב "מדים של תזמורת מצרית". אתה נותן לכל אחד
   לבנות את המדים בדמיון שלו. ברגע שאתה כותב "כחולים עם סרט בצד", אתה מעייף אותו, אתה מסרס
   אותו. למה לעשות את הדברים האלה? אל תעמיס. תן קרדיט לקורא ולצופה. אתה גם מסרס את מעצב
   התלבושות שלך. ברגע שאתה כותב לו איך להלביש את השחקנים, מה הוא יעשה?

3.מה שלא רואים ולא שומעים – לא כותבים

   למשל, בחור ובחורה יושבים יחד והבחור צולע.
   הכותב הלא טוב יכתוב בתיאור: "משה, נכה מלחמת יום הכיפורים, צולע".
   הכותב הטוב יכתוב: "כשמשה קם, אז הוא סוחב את רגלו".

   נניח הדמות שלך היא רופא שאינו לובש חלוק של רופאים וחשוב לך שידעו. התסריטאי הלא טוב כותב: 
   "ירחמיאל, רופא בתל השומר, יושב בדיזנגוף". זו כתיבה לא טובה כי אתה מגלה אינפורמציה לפני 
   שהצופה מגלה אותה.

   התסריטאי הטוב יכתוב בדיאלוג שהשחקנית אומרת לו: "דוקטור, אתה טועה. זה לא ככה והאבחון שלך 
   לא נכון" ואז הקורא והצופה מקבלים את האינפורמציה באותו הזמן. אינפורמציה לגבי הדמות נמסרת 
   רק מתוך דיאלוג, פעולה, תמונה.

   אין דרך אחרת. לא להסגיר מידע לקורא לפני שהוא מתגלה מהדיאלוג ומהפעולה.
   זה נראה טריויאלי אך זה עולם ומלואו. זו עריכת תסריט, לנקות את התסריט מכל הדברים שמכינים
   אותך  לקראת משהו. הרוב מסתובב סביב זה. תסריט צריך ללטש. לכתוב אותו נורא קל, ללטש אותו
   נורא קשה.

4.מפשטים הסברים מורכבים

   לא צריך לסבך את הקורא בפרטים כמו "המצלמה מתקרבת". אתה רוצה לקרב את הקורא לעיניים של 
   הדמות, תמצא דרך הכתיבה, לא באמצעות מצלמה וכל התנועות. אם אתה כותב: "המבט של משה 
   מתרכז בעיניים של שרית" זה לא פי אלף יותר טוב מאשר c.u על העיניים של שרית? אתה מעביר
   עולם  שלם, אתה מקשר בין שתי הדמויות האלה.

5.פגישה ראשונה עם הדמות

   יש לכתוב את שמה, גילה ומינה (ז/נ), להדגיש את האותיות כך שהקורא ידע שזו פגישה ראשונה. למה
   הכוונה?

   הלקטור קורא תסריט. יש לו במקרה הטוב 75 עמודי תסריט והוא מקבל 15 תסריטים. הוא קורא 25
   עמודים ושם את התסריט בצד. חוזר לעמוד ה-25 וקורא ופתאום הוא רואה שם של דמות, משה. אם
   היא מודגשת הוא יודע שהיא מופיעה פעם ראשונה בתסריט. אם היא לא מודגשת והוא לא זוכר מי זה
   משה אז הוא חוזר אחורה לבדוק מי זה משה. זה קוד שהוא נורא נורא חשוב לקורא, כדי להקל עליו.

6.הדף הפותח את התסריט

   במרכז הדף הראשי כותבים את שם הסרט ומתחתיו: מאת [שם התסריטאי].
   אם זו קומדיה כותבים מתחת: קומדיה.
   אם זה יותר מ-100 עמודים, כותבים: סרט עלילתי (או קומדיה) באורך של 110 דקות. אם זה סטנדרטי,
   אין צורך. 
   בתחתית הדף, מימין: דראפט מינואר 2008. לא לכתוב איזו גרסא כי אם אני קורא שרואה "גרסא 5",
   אני חושב: רק רגע. אם ככה זה נראה בגרסא חמישית אז לתסריט הזה כבר אין לאן להגיע. אל תסגיר
   דברים שיכולים להיות בעוכריך.
   מה שחשוב להוסיף בתחתית זה שם המגיש (למשל, מפיק), טלפון ומייל.
   בלי ציורים של פרחים ובלי כלום.

7."מסרק כינים"

   לאחר הכתיבה עוברים עם "מסרק כנים" ומנקים כל מה שמיותר (תיאורים, סימנים וכו').
 
8.אל תתייחסו בביטול אל הקורא! דעתו חשובה

   כל מי שמקבל חוות דעת שלילית מתווכח עם הלקטור. הוא אומר: הוא לא מבין, הוא אידיוט, הוא לא
   גמר בי"ס יסודי. מה הוא עשה ומי הוא בכלל שיגיד לי משהו.
   אין לנו תרבות של שיחה, של הקשבה, של דיאלוג.
   פה אתה מקבל חוות דעת טהורה כי האנשים לא מכירים אותך.

9.הקורא לא הבין, זו בעיה של הכותב

10.רשימת דמויות

   תמיד לחשוב מה המטרה של התסריט, מה המטרה של רשימת הדמויות.
   המטרה היא אחת: להזכיר לקורא דמות ששכח. כדי להזכיר אין צורך לכתוב את הביוגרפיה שלו.
   רשימת הדמויות צריכה להיות על כל דמות באורך שלא יעלה על שורה: 
   הגיל שלה, המין שלה והיחס שלה לדמות אחרת (אמא של, אבא של, אח של).
   זה הכל. לכן רשימת דמויות, אם יש לך 10 דמויות בסרט, צריכה להיות עמוד אחד, לא יותר.
 
המלצת קריאה  של ליפקינד

"בעיקר על אהבה" – מאיר שלו
"סוד אחיזת העיניים" – מאיר שלו
"מאיר שלו כתב שני ספרים שבעיניי הם חובה לכל תסריטאי. מה שחשוב בהם זה שהוא נותן reference לקאנון העולמי של כתיבה ספרותית. ז"א שתסריטאי שלא קרא את מובי דיק, חשוב שידע שמובי דיק הוא ספר שחשוב לקרוא. תסריטאי שחשב בשיעורי תנ"כ שיותר כדאי לשחק בחוץ אז שיבין שבסיפורי התנ"כ שהוא לא מכיר יש יופי של סיפורים שיכולים לשמש השראה לכתיבה."

למדריך ליוצר המתחיל - חלק א′: הגשת תסריט לקרן >>

למדריך ליוצר המתחיל - חלק ב': האופן בו פועלת הקרן >>

 


הוסף תגובה
1. ווואווו!   
ורד גלוסקא, 03/01/2011 08:33:46
2. אוי שכחתי להוסיף   
ורד גלוסקא, 03/01/2011 08:35:47
Bookmark and Share