facebook הצטרפו לאיגוד פנסיה מיוחדת לבמאים פריסת מס לבמאים האמנה למניעת הטרדות מיניות בתעשייה




לחברים-ות

העי"ן של הבמאי

תפקידו של עוזר הבמאי, איציק רוזן יצא לברר מהו תפקידו של אחד האנשים החשובים ביותר על הסט - ראיון שני בסדרה "אנשי התעשיה"


מאת: איציק רוזן, במאי   

 06:11 בבוקר, ה – 11 בספטמבר 2001. תאריך שיזכר לדיראון עולם לפחות משתי סיבות. הראשונה היא כמובן התקפת הטרור על מגדלי מרכז הסחר העולמי בניו – יורק הידועים יותר כמגדלי התאומים. השנייה, המוכרת הרבה פחות, היא שביום זה דרכה רגלי התמימה לראשונה על סט קולנועי מקצועי בתפקיד ניצב גאה.

מפגש חזיתי עם גברת בג'ינס

 בעיניים טרוטות ועור חיוור של בוקר הגענו לאתר הצילומים. כפי שנאמר הציפורים עדיין נחרו על העצים. אבל הסט של "הקרב על ירושלים", דרמה טלוויזיונית בבימויו של יצחק "צפל" ישורון, כבר היה כמרקחה. נכנסו לאוהל ארוחת הבוקר, אני וקבוצה של בערך 30 ניצבים, וגררנו רגלינו בעייפות של שחר בין צלוחיות הגבינה לקנקני המיצים.

הייתי בדיוק לקראת הביס הראשון של סנדוויץ' הביצה הקשה העסיסי עליו עמלתי דקות ארוכות כשלפתע טאז, השד הטאזמני המטורלל, נכנס לאוהל כרוח הסערה.

כמובן שזה לא היה טאז באמת. אבל כמות הרעש, מהירות התנועה והדיבור והגישה האגרסיבית וחסרת הסבלנות גרמה לכך שזה יהיה מאוד קל להתבלבל. ניקוי שאריות קורי השינה וכיווץ עיניים מאתגר מיקדו את התמונה וחשפו במה מדובר. מולי עמדה גברת צעירה, גוצית כזו, שיערה קצר ושחור, גופיה לבנה בוהקת על גופה, מכנסי ג'ינס קרועים מהברך ומטה על רגליה ומכשיר קשר שחור ומאיים צמוד למותנה.

מכשיר הקשר, שהיה על עוצמה מקסימאלית, לא הפסיק לדווח מכל מיני דיווחים מסתוריים על אנשים שהגיעו, רכבים שעוזבים, הסט מוכן, הסט לא מוכן וממש לא עזר לכאב הראש של "...קמתי הרבה יותר מוקדם ממה שאני רגיל לקום..." הנוראי שהיה לי. ומהרגע שנכנסה לאוהל אותה גברת, שאת שמה אני ממש לא זוכר, היא לא הפסיקה לצעוק על כולם. "תביא לשם...תחזור לפה...איפה אתה? למה? מי? מה? מהר, נו!!!" אפילו הסמל שלי מהטירונות, אישיות מפחידה, מאיימת ומלחיצה ביותר בפני עצמה, לא היה כזה היסטרי כמו אותה עלמה בג'ינס.

דמותה אחוזת התזזית של אותה גברת, שכבר בדקות הראשונה להופעתה הבנתי שמדובר בעוזרת הבמאי הראשונה של צפל, רדפה אותי ואת רעיי לסט כל היום. היה משהו בהחלט מופרך בהתנהלות הלחוצה והכל כך מלחיצה של אותה גברת בג'ינס אבל בשלב מסוים התחלתי להבין במה מדובר. כי מה אני אגיד לכם, הגברת תקתקה עניינים. מי שאמרה לו ללכת – הלך בלי להתווכח. כנ"ל לגבי מי שהיא אמרה לו לחזור. אף אחד לא התדיין איתה וכולם סרו למרותה ברגע שנדרשו לכך. סה"כ זה היה מעורר  השראה. במיוחד ברגעים האלה בהם הבלגאן חגג. ובסוף היום, אחרי שכולם פרפרו כמו מטורפים בשטח, תוך כדי קבלת החדשות המזוויעות מניו – יורק, בעודנו מדדים חזרה אל הטרנזיט שייקח את רגלינו הרצוצות חזרה הביתה היא עדיין הייתה שם. מקפצת. מפרפרת. מתקתקת.

להיות עוזר\תי במאי

השנים עברו הרבה יותר מידי מהר ובמהלכן גם אני רכשתי את השכלתי הקולנועית ולאחרונה יצא
לי לעבור טבילת אש מקצועית בתעשיית הקולנוע הקטנה והאמיצה שלנו ונחשו באיזה תפקיד?
ניחשתם נכון! לחוות את תפקיד ע. הבמאי הראשון על בשרי היה פשוט...סיוט שלא מהעולם הזה! תאמינו לי כשאני אומר לכם – להיות עוזר\ת במאי ראשון בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית
זה ממש לא יום כיף במימדיון.

פעמים רבות חשבתי שאולי זה אני. אולי האישיות שלי פשוט לא מתאימה לתפקיד. רעיון שסה"כ יכול להתפס כהגיוני ביותר כי אין אפס – צריכה להיות לך אישיות מסוג מסוים בשביל להצליח לתפקד כראוי בתפקיד הזה. אחרי הכול ישנם לא מעט אנשים שזה המקצוע שלהם. להיות עוזר\תי במאי. זה הביא אותי להרהר בשאלה איך עוזר\ת הבימאי המקצועיים בישראל תופסים את עצמם ואת מקצועם?

"הבוס של הסט"

"זה תפקיד דינאמי כל כך ושוחק כל כך..." אומרת לי מיכל אנגל, אחת מעוזרי\ות הבמאי הראשונות והותיקות ביותר בתעשייה, וחיוכה רחב ומלא ביטחון. ביטחון של שועלת – קרבות מהאסכולה הישנה.
"חוץ מהמקרים בהם אתה עובד עם אותו במאי על כמה פרויקטים, אז כל פרויקט, כל עבודה, כל סרט או סדרה מביא איתו תהליך של הכרה הדדית והתאמה מחודשת של עוזר\ת הבמאי לבמאי. שכן זה תפקידו של עוזר\ת הבמאי להתאים את עצמו לבמאי ולא להיפך".

מיכל, באמצע העשור השלישי שלה בעסק, יודעת טוב מאוד על מה היא מדברת. מאז שנקלעה לעסקי עשיית הסרטים במקרה כשהייתה סטודנטית באוניברסיטת תל – אביב הרזומה שלה עשיר בעשרות הפקות סרטים ישראלים וסרטים זרים, קו - פרודוקציות, סדרות, דרמות טלוויזיוניות ומה שלא תרצו. ההפקה הראשונה שלה כעוזרת במאי הייתה בסרטו של יעוד לבנון "סוף שבוע מטורף" (1986) ומאז היא עובדת ברוך השם...נון סטופ.

מיכל נחשבת אחת המקצועיות והותיקות בתחום. "עניין שהוא אליה וקוץ בה במהותו – היא אומרת –
כי וואלה, אם אני רוצה עכשיו לעבוד באיזו הפקה קטנה, צעירה ונמרצת אז לא יקחו אותי כי אני נחשבת מהדור הישן. הכבד. עם כל מיני קבעונות ודרישות שלא הולמות עשייה צעירה, דבר שבמקרה שלי, אני חייבת לומר, בכלל לא נכון."

יש הגיון במה שטוענת אנגל. מאפיין "הבוס של הסט" שמיוחס לעוזר\ת הראשון הוא כל – כך מהותי שהדבר הראשון שבמאי שיש לו מילה בדבר ציוות ההפקה חושב עליו זה, האם העוזר\ת הראשון הזה ילך איתו או יעמוד בדרכו. מצד שני האם לצוות עוזר\ת במאי ראשון זה באמת כזה ביג דיל? כמה קריטי הוא תפקידו של עוזר\ת הבמאי בסרט?

החוט המקשר בין ההפקה לבמאי

את נועה הרניק פגשתי על הסט בעיצומו של יום עבודה שדי התנהל בעצלתיים. נועה, בוגרת המחזור הראשון של ביה"ס לקולנוע סם שפיגל ועם רזומה מכובד ביותר שכולל סרטים כמו "זיכרון דברים" של עמוס גיתאי, "לילה לבן" של ארנון צדוק, "החברים של יאנה" של אריק קפלון ולאחרונה עבדה בלהיט הקיץ של רשף לוי "איים אבודים". נועה, שיכולתי להרגיש כיצד תוך כדי שיחתנו היא עדיין מנהלת את הסט בכוח מחשבתה בלבד, רואה את ע. הבמאי הראשון יותר כשליח מטעם ההפקה מאשר 'יס מן' של הבמאי. "עוזר\ת הבמאי הראשון הינו מנהל העבודה מטעם ההפקה – טוענת נועה – וזה משפיע לא מעט על מערכת היחסים בינו לבין שאר אנשי הצוות על הסט.הבמאי בעיקר.

בנוגע לכל האספקט האומנותי ועד כמה ע. הבמאי הראשון חיוני למהלך התקין של מה שמתחולל על המסך – קראה נועה את מחשבותיי – מעטים הם הבימאים שנוטים להשתמש בכישוריו ובנוכחותו של ע. הבמאי הראשון מעבר לדרישות תפקידו. ואיפשהו זה לגיטימי. כמו שאני לא רוצה שיתערבו לי בעבודה גם הבמאי לא רוצה שיתערבו לו בעבודה".

דרישות התפקיד: הודיני, פרויד ונפוליאון ביחד

ככול שהתקדמה השיחה הבנתי יותר ויותר כמה סה"כ ע. במאי ראשון זה לא תפקיד למישהו עם שאיפות בימואיות. זה יכול להיות מאוד מתסכל. שכן אתה שם, מול המוניטור. במרכז הסיטואציה. אתה רואה הכול ונחשף לכל התהליך. ויש לך כל כך הרבה רעיונות מגניבים ויעילים לאיך לגרום לזה להראות
יותר טוב. אבל אתה לא יכול לומר כלום. למה? כי זה לא התפקיד שלך!

"אני באמת לא מרגישה שזה התפקיד שלי. לייעץ ולייעל אומנותית – מחזקת נועה – כשאני בסט אני מחפשת את הנקודה בה אני אראה ואחשף להכול ואוכל לשלוט בהכל וכך אהיה הכי יעילה ניהולית ותועלתית. אני צריכה לעזור לכולם להשיג את מה שהם צריכים על מנת שהסט יתנהל בצורה היעילה ביותר. אני מנהלת עבודה, אין אפס. ככזה עוזר\ת במאי ראשון טוב צריך חלוקת קשב מצוינת, יכולת ריכוז פנומנאלית, ראייה מערכתית ושליטה גבוהה ברזיי התחום וידיעה מעמיקה עם צרכיהם של כל המחלקות בסט הצילומים.

עוזר\ת בימאי ראשון גם צריך להיות בקיא באופן בו הפסיכולוגיה של איש הצוות עובדת. לפעמים זה מגיע באמת למקומות של מניפולציות לא כל כך נעימות. בגלל זה חשוב לשמור על חוש הומור במקצוע הזה ולהצטייד בטונות על גבי טונות של סבלנות" את המשפט האחרון נועה אומרת תוך כדי שהיא פשוט קמה והולכת לכיוון הסט. משאירה אותי לבד עם מחשבותיי. יש לה, מסתבר, לא מעט דברים על הראש למרות שהיא מצאה את הזמן לשבת איתי ולתת לי לנבור בראשה כמה דקות.

"מהות התפקיד – אומרת מיכל אנגל – היא לקחת תסריט, לפרק אותו למרכיביו ולבנות תוכנית צילומים כמה שיותר מבריקה ומדויקת במסגרת המגבלות שגם אותם חיוני לקחת בחשבון ולבנות את התוכנית סביבם, לא להיתעלם מהם ולקוות לטוב. ככה לא עובדים. האתגר הוא לפצח את מגוון ושלל הבעיות האינסופי שנוחת על הסט ברגע שהפקה יוצאת לדרך ומראש! וזה תענוג עילאי לראות את התוכנית שבנית יוצאת לפועל ופועלת תוך כדי תנועה".
 
יש משהו מאוד טכנוקראטי בתפקיד, זה כן. עבודתו הטובה של עוזר\ת הבמאי הראשון באה לידי ביטוי בלו"ז שעומדים בו, לוגיסטיקה נכונה וצוות מלוכד מטרה וממושמע. אך בל נא נשכח שסה"כ עוזר\ת הבמאי צריך להנהיג צוות שלם תוך כדי שהוא הולך על קרח דק מאוד כשמצד אחד עליו לשמור על אינטרס ההפקה ומצד שני הוא צריך להביא לכך שכל דרישות הבמאי יענו. שני אלמנטים שעומדים בבסיס מהות תפקידו של עוזר\ת הבמאי ולעתים יותר קרובות מנדירות מתנגשות אחת עם השנייה.

דומיננטיות שמסתיימת אחרי צילום השוט האחרון
 
עם כל האחריות ומידת המעורבות הרבה שיש לעוזר\ת הבמאי הראשון בתפקודו וניהולו התקין של סט הצילומים ישנו תסכול גדול בתפקיד. "אין תרגום מוחשי דה פאקטו של העבודה הקשה של עוזר\ת הבמאי בתוצר הסופי – אומרת אנגל וחיוך רחב אך קצת עצוב על פניה – כך שעוזר\ת הבמאי הוא תפקיד שההכרה וההמחשה של העבודה הינם אפסיים נוכח מידת ההשקעה והמעורבות שלו בסרט."
מה שנכון. למרות שעל הסט נוכחותו הפיזית של עוזר\ת הבמאי הראשון כל כך בולטת, אולי אפילו הכי בולטת, אבל נטולת הכרה וקיום אחרי צילומו של השוט האחרון של הסרט.

"ראפ אחרון זה ראפ אחרון – חותמת מיכל אנגל את הפגישה בינינו – אני לא מעורבת בתהליך הפוסט ואיפשהו זה חסר לי ולפעמים הייתי רוצה להמשיך וללוות סרט שהיה תמצית קיומי בצורה כל כך אינטנסיבית ולאורך זמן ארוך עד עיצובו הסופי. אבל זו לא העבודה שלי." היא מחייכת אליי חיוך אחרון, רצה זריז לשירותים ולפני שאני עוזב אני מספיק לתת בה מבט חטוף ואחרון, רוכנת מעל דפי הלו"ז הסבוכות וטבלאות הציוותים המורכבות. אצבעותיה מקלידות במהירות. מבטה מרוכז וממוקד.

בסופו של יום עבודתו של עוזר\ת הבמאי היא עבודה קשה ומפרכת. להישאר מפוקס, לראות את התמונה הגדולה והכוללת ולהצליח לתפקד בצורה המקצועית והראויה כשנקרעים בין לחצי ההפקה ללחצי במאי בעל חזון עליו אין הוא מוכן להתפשר זה עניין שלא כולם יכולים לו. עוזר\ת במאי צריך להבין בשלבים הראשוניים ביותר בקדם ההפקה בפני מה הוא עומד, מה האתגרים והקשיים, הנקודות החלשות ולעשות כל מה שנדרש על מנת למנוע מאותם מכשולים לעמוד בפני ההפקה שעל תפקודה הבריא הוא או היא מופקד או מופקדת.

האתגרים שעומדים מול עוזר\ת הבמאי הם רבים ובכלל לא קלים ואהיה הראשון להודות שאני באמת לא יודע כמה היה נכון מבחינתי לקבל עליי אחריות שכזו. כניראה לא כל כך נכון היות ו...רגע..אמרתי לכם שפיטרו אותי בסוף מתפקיד עוזר הבימאי, לא?...   

 


הוסף תגובה
1. תפקיד קשה אך מאתגר   
ע. במאי בדימוס, 17/09/2008 01:02:17
2. כבר אמרתי לך שאתה כותב יפה?   (ל.ת)
שחר אגאי, 17/09/2008 17:50:21
3. קראתי וגמעתי   
ג.נ., 18/09/2008 10:39:55
4. איציק תעשה לי ע. במאי   
המשסף של נחמן, 18/09/2008 14:53:46
5. נקרעתי מצחוק   
אודי, 19/09/2008 10:09:49
6. אין אבל אין על מיכל אנגל! הטובה ביותר!!   (ל.ת)
ר.ד, 20/09/2008 22:09:48
7. ל - ר.ד   
מיכל אנגל, 21/09/2008 21:39:56
8. good article   (ל.ת)
Farmer John, 22/09/2008 20:25:07
9. רק לאמיצים שבינינו, להיות מאחורי הקלעים של מאחורי הקלעים   (ל.ת)
יניב שמחה, 25/09/2008 01:54:18
Bookmark and Share