facebook הצטרפו לאיגוד פנסיה מיוחדת לבמאים פריסת מס לבמאים האמנה למניעת הטרדות מיניות בתעשייה




לחברים-ות

תפקידו של סוכן - ראיון עם אילן צלר

"אז מהו בעצם תפקידו של סוכן?" עדי הלל חברת איגוד התסריטאים נפגשה לראיון עם אילן צלר והביאה לפנינו הצצה לעולמו של סוכן יוצרים - ראיון ראשון בסדרה "אנשי התעשיה" 


מאת:    09/07/2008

עדי הלל, תסריטאית  09/07/2008
צילום: דנה לנדאו

יש לך סדרת דרמה בראש? פיצ'ר במגרה? קונספט בכיס הקדמי של הג'ינס ואדפטציה כמעט גמורה?  מגניב. אבל יכול להיות שזה לא מספיק. בכל זאת, העולם אכזר והשוק צר, יש לך רעיונות טובים, באמת הרבה פוטנציאל, כמו שיש לכולם, אגב. אך מסביבך קירות ולעיתים פיגומים, ולעיתים פיגומים מטים לנפול. המפיקים והקרנות, הזכייניות, הרייטינג, ההורים והחוק,  אז אולי יש צורך בסולם. מדרגות נעות. מעלית?
אין. אזל. יצירה תמיד תדרוש טיפוס על קירות, בידיים חשופות, וכמו תמיד הסיד יתקע מתחת לציפורניים, וכמו תמיד אלו יהיו הציפורניים שלך ושלך בלבד. אבל אולי כדאי לך לחפש סוכן אם את כבר דבוקה לקיר.
מי סוכן? מה סוכן? אני את עצמי בקושי מסוגלת לסכון. שנייה, זה מהמילה סוכנות או מהשורש ס.כ.נ.ה? זה עונה? זה עושה? זה מביא או לוקח כסף? להלן התשובות...

לפגישה עם אילן צלר, אחד מסוכני היוצרים הפעילים בארץ, הגעתי עם מספר שאלות, שאת רובן לא הצלחתי לשים במילים. חשבתי שאולי פה, בראיון בארבע עיניים, באחד הבניינים היפים והמתפוררים  בתל-אביב, אגלה את "הסוד". הטריק שבעזרתו תוכל הקריירה שלי לפרוץ. וסוד, סוד טוב, הוא כמעט תמיד משהו שידענו לפנים, ובמקרה שלי נדמה שחיפשתי דמות סמכותית שתגיד בקול את מה שחשדתי בו מזמן – אין טריק.

החיים - סרט ללא תסריט
מסלול חייו של צלר משקף, בפיתוליו, את אלמנט חוסר הודאות, המקנן ודוגר בקריירה הבלתי עקבית של היוצר הישראלי המצוי. האיש עם כוס ההפוך ביד, במשרד בלב המטרופולין ובעורק הראשי של התעשייה, גדל וחי בקיבוץ. לאחר צבא קבע שימש כרועה בקר, ולאחר שנפצע בתאונת עבודה, בנפילה מגב סוס, עשה הסבה ולמד מחשבים בטכניון. למעלה מעשר שנים עבד בהיי-טייק עד שמאס בכל זה ועזב את הקיבוץ (הוא עוד ישוב?), הגיע לתל-אביב ועשה מה שעושים כשמגיעים לתל-אביב, חיפש את עצמו. צלר מעיד כי לא ידע מה הוא רוצה לעשות, רק ידע מה הוא לא.

חבר שהכיר בצבא, שחקן שרצה בכלל לביים ולכתוב, החל לעשות את צעדיו הראשונים בתיאטרון ילדים ופרינג'. "עמית ליאור כתב וביים ואני הפקתי, במשך למעלה מארבע שנים", מספר צלר. "בהמשך עמית עשה הסבה לתסריטאות ועבר לקולנוע ולטלוויזיה, ואני המשכתי עוד כמה שנים כמפיק עצמאי, והזדמנויות עסקיות אפשרו לי להשלים הכנסה. ערב המילניום", צלר נזכר, "אחרי זמן רב של סיבובים סחור-סחור, החלטתי להיות סוכן. בעמל רב קיבצתי ארבע חמישה אנשים ואותם ייצגתי". אני מסתקרנת. "הבמאית עמליה מרגולין הייתה הראשונה, המוזיקאי אבי בללי ואיך לא, עמית ליאור. לפני ארבע שנים הפסקתי לעבוד מהבית ועברתי למשרד", הוא מחווה בידו על משרד מתוקתק, "ובהתאם חל שינוי גדול בהיקפי העבודה, בכמות המיוצגים, בנוכחות שלי בתעשייה".

צלר מגדיר את עצמו כסוכנות קטנה, בין 40 ל-50 מיוצגים. יש לו שותפה, רינת איתן, ואין אף עובד תחתיו. הסוכנות של השניים מחולקת לשניים, איתן אחראית על שחקנים וטאלנטים וצלר מטפל ביוצרים – תסריטאים, מחזאים, במאי קולנוע, במאי טלוויזיה, במאי תיאטרון, מוזיקאים, סופרים, עיתונאים ואנשי תוכן.  בין מיוצגיו תוכלו למצוא את עמיר לב, אשכול נבו, קארין ארד, אביטל דיקר, סוהא עראף, מירי רוזובסקי, אילן שיינפלד, סביון ליברכט, רוגל אלפר, ליאורה קמינצקי, רני בלייר, איגי וקסמן ואיתי לב.

תפקידו של סוכן
אני מחליטה לתקוף את הנושא בצורה הישירה ביותר ושואלת: "אז מהו בעצם תפקידו של סוכן?" "מסתבר", צלר מסביר, "שזו השאלה הכי מורכבת, שכן הגדרות התפקיד משתנות מסוכן לסוכן ואצל אותו סוכן, ממיוצג למיוצג. בהגדרה הפורמאלית, אם יש דבר כזה, סוכן מנהל מו"מ, עוסק בחוזים, גובה כסף בעבור היוצר ואף מנתב קריירה. חלק מהמיומנות של סוכן היא בניהול מו"מ, כמו עורך דין, והוא צריך להכיר את עולם המושגים בשוק, בעיקר מושגים מתחום זכויות היוצרים, והכי חשוב, את הנוהגים בתעשייה. נתקלתי בעורכי דין שהיו מומחים גדולים בזכויות יוצרים אך את הפרקטיקה המקצועית לא הכירו". אולם בפועל, אני מבינה מיד, התפקיד לא מסתכם בעניינים פורמאליים. "אצל מיוצגים חדשים יחסית, בשנה-שנתיים הראשונות, רמת הקשר עשויה לעמוד על שיחה דו-חודשית. אך ברגיל אני עוזר למיוצגים לטפל בבעיות עם הבנק, בהתלבטות לגבי שכירת דירה, בקונפליקטים עם בת הזוג. חלק גדול מהמיוצגים הפכו לחברים, מעין מועדון חברתי".

כשהוספתי ושאלתי את צלר מה בין סוכן למנהל אישי אמר לי כי על אף שאינו יודע מה תפקידו של השני הוא מאמין שהוא, וסוכנים נוספים, עונים גם על הפונקציות אותן מספק המנהל האישי וכי הקשר בין המיוצג לסוכנו אינטנסיבי לעיתים יותר מהקשר עם הפסיכולוג.  עם הגרעין הקשה צלר מדבר לפחות פעם ביום וגם אם אינו עונה לטלפונים בשעת פגישות, תמיד ידעו מיוצגיו איך להשיגו - לילה, סופי שבוע וחגים. צלר מזכיר לי כי אנשים שעיקר העיסוק שלהם הוא יצירה צריכים פעמים רבות פידבקים, מה שעשוי לבוא לידי ביטוי בתלות. אולם נוכח העומס, מזכיר צלר לעצמו, לשותפתו ולהוריו, כי לא הוא המפרנס את היוצרים, אלה היוצרים מפרנסים אותו. "כל יוצר שאני מכיר", הוא אומר בנימה מחויכת, "ולפחות אלה שדי בטוחים בעצמם בכדי להודות בזה, היו רוצים שאהיה רק שלהם, ואם מישהו יוכל לפרנס אותי לבדו אסכים להיות רק שלו".

צלר מונה מספר סוכנויות, פרט לסוכנותו, המרכזות את אנשי התוכן בתעשייה המקומית: אריק קנלר, ייצוג 1, אירית נאמן, מיתר קוטלר, מיכל גבריאלוב ועופר נברו. צלר מוסיף ומזהה חלוקה בין הסוכנויות עצמן, התואמת במידה רבה את החלוקה הקיימת לז'אנרים. בניסיונו למפות את התעשייה מוצא צלר שיש סוכנויות שמייצגות יותר כותבי מערכונים ותוכניות קומיות ושרב תסריטאי הדרמה מרוכזים בשתי סוכנויות, אצל קנלר (סוכנות גדולה ומרובת מיוצגים) ואצלו.   

אז איך העסק עובד?
על פי צלר, למעט במקרים נדירים, חברות ההפקה מחפשות יוצרים, ולא גופי השידור. "ואכן, יותר ויותר מפיקים פונים לסוכנויות שמרכזות אנשי תוכן, לפחות לשתיים-שלוש סוכנויות המרכזות את רב היוצרים". יש חברות הפקה שעורכות מפגשים פעם בחודשיים-שלושה, מציגות את הפרויקטים שבאמתחתן בחיפוש אחר יוצרים מתאימים, ומנגד, מציג הסוכן את היוצרים, והפרויקטים שהוא מעוניין לקדם.
אולם במידה וצלר מנסה לקדם תסריט, ולתסריט אין מפיק, הוא עשוי לשמש כמעין  בית טרום-הפקה בשלב הפיתוח. "בשנתיים האחרונות", מפרט צלר, "קידמתי רעיונות, חיברתי בין תסריטאים ובין תסריטאי לבמאי, גלגלתי פרויקטים מול חברות הפקה ועזרתי ליוצרים לגבש חבילת הגשה לקרנות. יש לפחות שלוש סדרות בשלבי הפקה שעומדות להגיע למסך, כאלה שחצו את נקודת האל-חזור, שכל שלבי הפיתוח הראשונים שלהן היו פה במשרד".

לאור הגדרות תפקיד אלה, שאכן לא מסתכמות בחתימה על חוזה ובשעת ייעוץ טלפונית, הולכים ומטשטשים הגבולות בין הסוכן למפיק. צלר מסכים ומעיד כי גזר על עצמו, באופן מוחלט וחד משמעי, שלא להפיק ו/או להרוויח כסף מהפקה, בכדי לא להוות תחרות למפיקים, ועל מנת לזכות בשיתוף פעולה מלא. "יש סוכנים שפונים להפקה ונהנים משכר הפקה, ולצידם מפיקים שנהנים או סובלים מהמצב. אצלי, גם אם השתתפתי בפיתוח היצירה, אין רווחים מכספי ההפקה אלא מהיוצר לבדו, כמקובל". צלר מצהיר כי הוא עובד עם די הרבה מפיקים, ביחסים טובים עם רובם, ומנסה תמיד לפזר את העבודה על פני כמה שיותר חברות הפקה.

אז איך בכל זאת העסק עובד?
אני מקשה ומנסה להבין איך, ברמת היום-יום, הסוכנות פועלת, וצלר מסביר לי, בשפה פרוזאית, איך יוצרים סוכנות – "מביאים חמישה יוצרים שיש להם יותר עבודה ממה שהם יכולים לקחת, ואלה שבדרג השני והשלישי מקבלים את הפירורים והשאריות. זה לא נעים להגיד אבל זה עובד מצוין. יש מיוצגים שפתאום נפלה עליהם עבודה, פתאום הם כותבים פיצ'ר בתשלום, פתאום נהפכו לתסריטאים ראשיים. מקרים כאלה הם בדרך כלל יוצאים מן הכלל אולם בסוכנות קטנה נתח זה הופך למשמעותי. רב העבודה לא נכנסת ואני ברב המקרים לא יוזם. גם אין, כמעט, קופי-טסטים. לעיתים יכולות לעבור שנתיים ולא יהיה לי שום דבר להציע למיוצג, ויכולים לעבור יומיים, זה קרה לי לא מזמן, אדם נכנס וקיבל עבודה בצירוף של נסיבות. אולם בסופו של דבר היוצרים צריכים לעבוד בשביל עצמם".

ואז אני מבינה. יוצר, תסריטאי פעיל ובעל-שם לשם הדיון, מיוצג אצל סוכן, ובעקבותיו מגיעות הצעות עבודה שאין ביכולתו לענות לכולן. אולם בעוד התסריטאי עסוק בפיתוח העונה השנייה לסדרה בפריים טיים, מסתובבות ההצעות הלא ממומשות במשרד הסוכנות, ומחכות לתסריטאי הבא, שיקטוף אותן בסיועו הבלעדי של הסוכן.

המרוץ לסוכן
ברגע זה, לאחר שהשתכנעתי בצורך בסוכן (שישמש גם כפרקליט, עמית, שכן וחברה טובה), תהיתי איך להשיג אחד כזה, או במילים אחרות, מי אני צריכה להיות כדי שסוכן ירצה אותי ואיפה משיגים את זה. האם עליי להיות מצוידת ברזומה מדושן? או אולי ביצירה אנונימית הקולעת היטב למשנתו האמנותית של זה הסוכן?

צלר מספר על שיטתו – אינטואיציה ותחושת בטן. "בשנים הראשונות קיבלתי כל מי שבאופן הכי בסיסי היה נראה כמישהו שאני יכול לעבוד איתו. היה פחות חשוב לי הרזומה שלו, או הסגנון שלו. לא צריך להתאהב בבן אדם, מספיק שלא ייצר אנטגוניזם".

אני אופטימית, הוא ממשיך. "בתקופה האחרונה, בגלל העומס ובגלל חשיבותן של התמחויות ספציפיות, אני מנסה לאבחן אם את היוצר הזה ביכולתי לקדם. זה תמיד בגדר ניחוש, אתה יודע מה הוא עשה ומה הוא עושה, אבל לא מה הוא יעשה. אין כאן טופס ואני לא מסמן וי. בתחום הפרוזה, לדוגמא, אני מאמין שאני יודע די טוב מה המו"לים הגדולים מחפשים, אך אני יכול לקרוא טקסט שמאוד אוהב, לזהות את הפוטנציאל ביוצר וזאת על אף ההשערה שבשלב זה הוצאת הספרים לא תיתן חוזה".

"אז מה עושים כדי שיחסים אלה יתממשו?" אני שואלת, "כלומר", עכשיו אני מגמגמת, "איך יוצרת הופכת למיוצגת שלך?". "עד לפני חצי שנה היה צריך להרים טלפון ולקבוע פגישה, ותמיד הייתי קובע פגישה, גם אם הייתי יודע שלא אייצג אותך" צלר מפשט את התשובה. "היום, רק בגלל העומס, היוצר מתבקש לשלוח קורות חיים, אני אחזור אליו בטלפון או במייל, ובמידה ואסרב אאחל לו הצלחה בהמשך". צלר הופך את התשובה למורכבת. "לפעמים יש קורות חיים, שלאו דווקא מה שכתוב בהם אלא איך שהם כתובים, שגורמים לי לקבוע פגישה. אם את מישהי שאני מעוניין לייצג כבר אכיר את השם שלך. בעיקרון אני לא מקבל יותר מיוצגים. אין לי יכולת לקלוט אנשים נוספים היות ואני לא מעסיק עובדים נוספים. גם ככה אנשים מתלוננים, ומצד שני, תמיד מתלוננים".

"ונגיד שיש מקום פנוי?" אני מיתממת, "זה מסתיים בראיון או שצריך להביא כתב יד?"
"זה מסתיים בראיון, אך בסוף הראיון אבקש משהו לקרוא, מספר קטעים שאת חושבת שמייצגים את היכולות השונות שלך בכדי שתהייה לי התרשמות ראשונית מהכיוון של היוצרת".
צלר מוסיף בהקשר זה כי יש סוכנויות שלא עושות סלקציה, אך הן ממילא לא יעשו עבורך דבר, לא עד שתביאי עבודה והם ינהלו את המו"מ. "גם אצלי בעוונותיי יש עוד כמה כאלה", הוא מתוודה, "שהם שאריות של המדיניות ההתחלתית שלי. אני באופן יזום התקשרתי בשנים האחרונות ושחררתי אנשים שלא עזרתי להם כסוכן".

סוכנות עם תוכן
מדבריו של צלר עולה כי הסוכן מעורב לא רק בחייו המקצועיים של היוצר, אלא  גם בתוכן יצירותיו. צלר מודה כי חשיפה לתוכן היא חלק בלתי נפרד בתפקיד. "ההתערבות שלי היא בהתאם לרצון של היוצר, מי שרוצה נותן לי לקרוא חומרים ולחוות דעה. לפעמים אני קורא שמונה דרפטים של רומן ונותן עצות בעריכה. אני יושב בחדרי עריכה ובאולפני הקלטה. התפקיד לא מסתכם בכתיבת חוזה, את זה עו"ד עושה יותר טוב. יש סלקציה טבעית של אנשים שצריכים את זה ורואים בי סוג של שותף. זו עיקר עבודתי".

אז כמה מקבל סוכן?
אז נניח והרמנו טלפון, ונניח והיה מקום בסוכנות, ונניח והרשמנו את הסוכן, והחומרים שהבאנו היו מהממים, ונניח, רק לשם ההנחה, שהסוכן בחר להיות הסוכן שלנו, ונניח ומצאנו עבודה, כמה מקבל מזה הסוכן שהביאנו עד הלום?
לא יודעת. אבל זה באחוזים. אחוזים מהפעילויות שמייצרות הכנסה. צלר מסרב להסגיר מספרים היות וסוכנים שונים עובדים באחוזים שונים. אצלו האחוז קבוע לכל המיוצגים, וזהו אחוז משכרו של היוצר, ולא, כמובן, מתקציב הסרט. צלר מתנגד בכל תוקף להפרדה בין עבודות שהשיגה הסוכנות לבין עבודות שהיוצר השיג בכוחות עצמו, "מהטעם הפשוט שיוצרים שקנו את עולמם, בין אם פונים אליהם ישירות או דרכי, נושאים מאחוריהם את כל השנים שעבדתי איתם". אולם השאלה הזו", צלר מדגיש, "מטרידה בדרך כלל מיוצגים חדשים, היות והמיוצג מגיע כבר עם חבילה של כך וכך עבודות. לכן, בתקופה הראשונה, שאינה מוגדרת בזמן, אני נותן למיוצגים חדשים את הבחירה, מה להעביר דרכי ומה לא, ועם הזמן זה מסתדר מעצמו. אני לא עושה הפרדה ולא עושה איתם מו"מ, אלא נותן להם שנתיים להטמיע את עצמם בסוכנות".
למיוצגיו, המלמדים בבתי ספר ואוניברסיטאות, צלר אינו לוקח אחוזים משכר ההוראה, על אף שהוא מנהל מו"מ על התנאים שלהם כמורים. "יש דוגמאות", צלר מחייך, "שלא עומד מאחוריהן דווקא היגיון כלכלי, אלה יותר מוסכמות או הרגלים".  דוגמא אחת, מצוינת, היא תמלוגים.

צלר, כמו שאר הסוכנים, שוקל את גם את התמלוגים בסגירת עסקה בעבור היוצר, וייתכן ויתפשר על השכר לפרק, בסדרה לדוגמא של 50 פרקים, מתוך חשיבה על התמלוגים שבדרך, תמלוגים שלא ייחשבו, ברגיל, כשכר ממנו יש להפריש אחוז זה או אחר לסוכן. לכן, מודה צלר, הוא מוצא היגיון בנטייתם של חלק מהסוכנים בארץ להסדיר עם המיוצגים את עניין התמלוגים, אולם הוא באופן אישי, ומתוך כל מיני שיקולים, בתמלוגים אינו נוגע.

על סוכנים, על איגודים  ועל מה שביניהם 
כששאלתי אם יש לסוכנים כללי אתיקה סדורים או חוקים שבע"פ, ענה צלר בשלילה אך הוסיף שסודיות היא ה-א'-ב', שכן סוכן שלא שומר על סודיות כורת את הענף עליו הוא יושב. "יש סוכנויות בהן יש הסכמים, שהסוכן מייצג אותך לכך וכך שנים. אולם פה בתעשייה, ברב הסוכנויות, לא חותמים על הסכמים, אין כבלים".

צלר נותן את הדעת על כך שסוכנים הם הגוף היחידי בתעשייה שלא מאוגד. "סוכנים לא מאוגדים ועל פי רב הם אינם בקשרים מספיק טובים בכדי לקבוע סטנדרטים". אולם צלר נוהג תמיד, במידה ופונה אליו יוצר שהיה מיוצג אצל סוכן אחר, לפנות אל אותם סוכנים שהוא בקשרים איתם, על מנת לבדוק שאותו מיוצג חופשי. במקרה בו יש צורך ביותר מיוצר אחד השאיפה תהייה לקחת יוצר מבית, אך יש מקרים בהם צלר פונה לסוכנים אחרים ולהפך, וההוצאות מתחלקות בין הסוכנים, בהתאם. כדוגמא, מביא צלר את השילוב בין רע מוכיח (המיוצג של צלר) ושל יהלי סובול (המיוצג של אריק קנלר). את קנלר, אפרופו, אחד מהסוכנים הגדולים והמשגשגים בארץ, מגדיר צלר כמתחרה מר וחבר טוב, ברמה האישית והמקצועית, במקרה של שאלה או בעיה, אחד שתמיד יגיש עזרה.

צלר מתגלה אף כתומך נלהב באיגודים המקצועיים, דואג להפנות את מיוצגיו לאיגוד הרלוונטי ואומר בבטחה כי מעל לתשעים אחוז מהמיוצגים אצלו הם חברים באיגודים למיניהם. "הייתי שותף במאבקים, אני מאמין גדול בכח של האיגודים, מה גם שהם נותנים שירותים מצוינים, ליוצרים ולי, בין השאר ייעוץ משפטי והסכמי שכר. אפילו בהיבט הכלכלי הפשוט מאוד כדאי להיות חבר איגוד".

סוכן, יכול ליצור?
חזותו ואופיו של צלר, כמו גם הז'רגון המקצועי, הניסיון התוכני והחיוך השובבי, גורמים לי לתהות אם לפני יוצר בכסות סוכן, ועל כך משיב צלר בשלילה. "אני מוצא את הדרכים שלי להתבטא ע"י נוכחות והערות, אבל לדעתי לסוכן אסור לעסוק ביצירה". לצלר עצמו הוצע, יותר מפעם, לקריין לפרסומות, אך הוא סירב בנימוס מהעיקרון הבא – "יש מיוצג פוטנציאלי, שלי או של סוכן אחר, שיפסיד עבודה".

הראיון מגיע לסיומו ואני מבקשת מהסוכן שלפני, שמכמות הטלפונים שקיבל בזמן הפגישה הקצרה נראה כי הוא עסוק ומרוצה, לנדב עצה, בעבור היוצרים הצעירים, ונתקלת באותה עצה שאבי נתן לי עוד בגיל עשרים: "לכו ללמוד משפטים". אז כמו שהבטחתי, אין עצה בשרוול ואין דרך אחת, "כמו כל דבר בחיים", צלר מנחם ומוסיף.

רגע לפני שאני קמה ללכת אני נזכרת בשאלה נוספת: "את מי, בחלומותיו הפרועים ביותר, היה רוצה לייצג?"
"את אלמודובר" הוא עונה.

 


הוסף תגובה
1. תודה על הראיון המרתק   
עינת פרנבך, 12/07/2008 10:52:29
2. שמעתי שהוא לא כזה צדיק גדול, כפי שהוא מציג את עצמו...   (ל.ת)
נורית, יוצרת, 12/07/2008 14:24:54
3. צדיק אמיתי   
יהופיץ קלופשטוק, 18/05/2009 00:57:36
Bookmark and Share