facebook הצטרפו לאיגוד פנסיה מיוחדת לבמאים פריסת מס לבמאים האמנה למניעת הטרדות מיניות בתעשייה




לחברים-ות

סנימה בלש

הבמאי כבלש, יוסי מדמוני מראיין את דוד אופק על סרטו "ההרוג ה 17".


מאת: יוסי מדמוני, תסריטאי   

דוד אופק ואני עובדים יחד כבר כמה שנים טובות. התחלנו ביחד בסדרה "בת ים ניו יורק" ומאז המשכנו לעבוד - ביחד ולחוד - כל אחד בפרוייקטים שלו.למרות שאני נהנה להגיד לעצמי שבלעדי הוא לא יגיע לשום מקום, מסתבר שדוד אופק מסתדר בלעדיי (לפעמים) מצויין והנה, לפני כשבועיים זכה סרט דוקומנטרי בבימויו, "ההרוג ה- 17", בפרס הראשון בפסטיבל דוקאביב.

הסרט ההרוג ה – 17 נעשה בעקבות פיגוע ההתאבדות הקשה באוטובוס בצומת מגידו. 17 הרוגים היו בפיגוע. אחד מהם לא זוהה ויותר מכך - אף אחד לא ניגש לזהות את הגוויה.דוד אופק, שקרא על כך  בעיתונים, הסתער על הסיפור בחושים מחודדים של דוקומנטריסט אמיתי. במהלך הצילומים הוא הפך, לפעמים, יותר לבלש מאשר לבמאי - עד שהצליח, בסיועם של כל הגורמים הרלוונטים,לפענח את זהותו של ההרוג.

הדרך לזיהוי ההרוג ה – 17, היתה רצופה מכשולים, אך הסבלנות השתלמה והנה אופק קוטף את פירותיה.לרגל האירוע המשמח, נראה שהגיע הזמן שנתכנס שנינו יחד כדי לדון בכמה שאלות נוקבות.
לפני שאני מתחיל לשאול אני חייב לציין שאת "ההרוג ה – 17" ראיתי רק כיצירה גמורה, ולא הייתי מעורב בעשייה בשום צורה שהיא, למעט סעד רוחני.


אופק: "וטוב שכך".

לדעתי, הסרט מקסים, עדין ומרגש, אבל בתור מי שמכיר אותך די טוב בעשור האחרון, אני מרשה לעצמי לשאול שאלות קצת יותר קשות שנוגעות להיבטים ביצירה שלך.

אופק: "שאל כבר".

נתחיל בנושא העיצוב. אני מרגיש שיש בסרט מעין ניטראליות בצילום ובגישה האסתטית. לפעמים הגישה הזאת עובדת טוב ונכון, אבל לפעמים, לדעתי, יש תחושה של דלות. מה מזה מתוכנן ומה לא?
 
אופק: "האמת היא שניגשנו לסרט בהתלהבות בלשית כמעט. כל מה שרצינו היה להספיק לצלם את החומרים, ויכול להיות שלא היינו מגובשים מספיק ברמה של הערכים הויזואליים. חלק מזה הוא תוצאה של מצלמה שעבדה כמעט כל הזמן כדי לא לפספס התרחשויות. למרות שזה חשוב, קשה לשמור על ערכים אסתטיים בעבודה כזו. רק במהלך הצילומים, לקראת הסוף, הרגשתי שגיבשתי תובנות אמיתיות על איך הסרט צריך להיראות. משום כך, אני חושב, הסוף של הסרט יותר מגובש ברמה האסתטית מאשר ההתחלה והאמצע.

האם אתה לא מרגיש שהלכת יותר מדי חזק לכיוון הדרמטי וזנחת רגעים פיוטיים?

אופק: "אני מודה שהמתח הזה ליווה אותי לאורך היצירה, בעיקר בעריכה. חלק מהביקורות ששמעתי היו דווקא הפוכות. אנשים דרשו יותר מיקוד בסיפור וכן הלאה. אבל אני מאמין שיש תחום בעשייה שהוא "טעם אישי", וכנראה בזה דברים אמורים. לטעמי היינו מאוד קרובים למינון הנכון בין עלילה ואווירה".

כאשר במאי דוקומנטרי מופיע הרבה בסרטו זה נראה בדרך כלל יותר כמו גחמה של הבמאי מאשר צורך אומנותי.  במקרה שלך הרגשתי שהשתלבת בצורה מוצלחת בנרטיב. איך הרגשת בצילומים – במאי? בלש? או אולי שחקן?

אופק: "קצת מכל אלה. את הבמאי שבי הוצאתי יותר בתכנון ובמחשה על הסיטואציות לפני הצילומים,  ואחר כך בעריכה. במהלך הצילומים הייתי יותר בלש, אבל לפעמים הייתי גם שחקן שניסה לנווט סיטואציות לכיוון הרצוי. אני מקווה שהייתי שחקן מוצלח. בכל מקרה אני חושב שהעניין החזק שהיה לי בהתפתחות העלילתית של הסיפור הבלשי תרמה להופעה שלי, שאתה מגדיר אותה כ"מוצלחת בדרך כלל".

מה זה עושה לך לקבל פרס על סרט?

אופק: "האמת, זה ממש מביך כמה שזה משמח אותי. אני מנסה להגיד לעצמי שזה לא אומר כלום, שזה סתם ממוצע בין דעות של שלושה-ארבעה אנשים, שנבחרו בצורה די אקראית לחלק פרסים - אבל זה לא עוזר. אני פשוט לא מצליח להתנתק מהאושר שמציף אותי אפילו שבועיים אחרי קבלת הפרס. יכול להיות שזאת תוצאה של חוסר ביטחון.

וכישלונות?

אופק: "תראה, הפחד מכישלון תמיד קיים. אצלי לפחות. אבל אני יודע שיש משהו לא נכון בלעבוד על סרט מתוך פחד מכישלון. פחד להיכשל גורם לך לא לקחת סיכונים, לא לנסות כיוונים חדשים, ללכת בשבילים מוכרים - וזה סוג של סירוס אומנותי. אני מקווה שהמודעות שלי לחולשה הזאת שבי תשמור עלי כך שגם אם אני מפחד מכישלון - אני לא אתנהל על פי הפחד הזה.

האם אתה שומר על קשר עם דמויות מסרטים דוקומנטרים שצילמת? סך הכל הן לא מהעולם שלך.

אופק: "אני לא חושב. אצלי, ובעצם גם אצלך, המון פעמים השחקן הוא מישהו מהרחוב. לא מישהו מקצועי".

כן, אבל עדיין יש הבדל ביחסים בין במאי לשחקן - גם אם הוא לא מקצוען - לבין היחסים שלו עם דמות דוקומנטרית.

אופק: "כשאני חושב על זה אתה די צודק. אני בקשר טוב עם כמה מהדמויות הדוקומנטריות של "בת ים ניו יורק" והרבה פחות עם דמויות מסרטים דוקומנטריים. אולי זה בגלל שכדוקומנטריסט אני מרגיש שאני נכנס לעולם של הדמות שמולי, וכבמאי עלילתי אני מרגיש שהיחס הוא הדדי – אני נכנס לעולם של השחקן אבל אני גם פותח לו דלת לעולם שלי, מה שגורם לקשר להיות עשיר יותר.

איך אתה מרגיש ביחס לסיכויים של  "ההרוג ה – 17" בחו"ל? ההקשר הפוליטי של פיגועי ההתאבדות יסייע לך?

אופק: "סביר להניח שכן. אבל אני מקווה שיש עוד. דוד פרלוב שהיה מורה שלי, וגם שלך, אמר פעם משהו נורא יפה באחד השיעורים. הוא אמר שכל במאי צריך תמיד לחשוב שיושב לו מן יפני קטן על הכתף. היפני הזה לא מבין המון בדיחות ישראליות, הוא לא מבין מה המצב הפוליטי, הוא לא מבין המון ניואנסים תרבותיים - אבל את הדברים המהותיים, את הרגשות הטהורים, הוא יבין אפילו בלי תרגום, ואל הנקודות האלה צריך תמיד לכוון. לא שיש לי משהו נגד ניואנסים תרבותיים.

כמובן שלא. בנית קריירה על ניואנסים עיראקיים.

אופק: "ניואנסים עיראקיים כלל אנושיים".

דוד אופק, תודה רבה על הפתיחות והנכונות להתראיין לכלי תקשורת עם תפוצה כה מעטה, ובעיקר - בהצלחה בפרוייקט החדש שלך, שעומד לעלות בבתי הקולנוע – "המנגליסטים".

אופק: "תודה לך".

 


הוסף תגובה
Bookmark and Share